דמיינו שאתם עומדים בשדה תעופה. על הלוח מופיעות עשרות טיסות: פריז, ניו יורק, טוקיו, לונדון. אתם ניגשים לדלפק, הפקידה שואלת "לאן תרצה לטוס?", ואתם עונים: "לא יודע, מה שכולם לוקחים". היא מציעה לכם כרטיס למדריד כי זה "הולך חזק עכשיו", אתם משלמים אלפי שקלים, עולים על המטוס, נוחתים אחרי חמש שעות, ורק אז מגלים שאתם בכלל שונאים שמש וסובלים מרעש.

נשמע הזוי? בקריירה שלנו, רובנו עושים בדיוק את זה.

אנחנו משקיעים חודשים בבחירת סמארטפון (בודקים מעבד, מצלמה, סוללה, חוות דעת ביוטיוב), מקדישים שבועות לתכנון חופשה של שבעה ימים ביוון, אבל כשזה מגיע להחלטה שתקבע איך ייראו ה-40 שנה הבאות שלנו? אנחנו מסתמכים על "מה שאמא אמרה", על "מה שחבר שלי לומד" או על "מה שנראה לי שיש בו כסף".

הבעיה היא לא חוסר במידע. האינטרנט מפוצץ במידע. הבעיה היא הצפת מידע. בעולם של היום, הקושי הוא לא למצוא מה ללמוד או איפה לעבוד, אלא להבין מי אתם בתוך כל הרעש הזה.

פגשתי השבוע את רועי. רועי בן 28, בחור מבריק, סיים תואר בכלכלה כי "זה פרקטי".

הוא יושב מולי ואומר: "אני כל בוקר גורר את עצמי למשרד. אני טוב במספרים, אבל אני שונא את הבדידות מול הגיליונות. אני מרגיש שאני נובל". כששאלתי אותו למה הוא בחר בזה, הוא ענה: "כי לא רציתי להמר על העתיד שלי".

האירוניה היא שדווקא הבחירה ב"בטוח" בלי לבדוק את ההתאמה האישית, היא ההימור הכי מסוכן שיש.

אנחנו לא "מגלי עתידות". אנחנו גם לא אומרים לכם מה "טרנדי". התפקיד שלנו הוא להיות המראה שלכם. בעזרת כלים מקצועיים ואבחון מעמיק, אנחנו עוזרים לכם לקלף את השכבות של הציפיות החברתיות, הפחדים וה"רעש" מסביב, כדי לגלות את ה-DNA התעסוקתי שלכם.

האם אתם אנשים של אנשים?

האם אתם זקוקים למרחב יצירתי?

האם אתם פורחים תחת לחץ או זקוקים ליציבות מוחלטת?

התשובות לשאלות האלו שוות הרבה יותר מעוד תואר על הקיר. הן שוות איכות חיים.

אל תחכו לרגע שבו תתעוררו בגיל 45 ותשאלו "איך הגעתי לכאן?". הקריירה שלכם היא המסע הכי ארוך שתעשו בחיים. לא חבל לצאת אליו בלי מפה שמותאמת בדיוק לכם?

לפעמים, הצעד הכי "פרקטי" שאפשר לעשות, הוא פשוט לעצור רגע בצומת, ולבדוק לאן הכביש באמת מוביל.