בכל שנה, כשאנחנו מתיישבים סביב שולחן הסדר וקוראים את ההגדה אנחנו נוטים לחשוב על חירות במושגים היסטוריים או לאומיים. אבל האמת היא שפסח הוא הזדמנות מצוינת להסתכל פנימה, אל המקום שבו אנחנו מבלים את רוב שעות היום שלנו – הקריירה.

תחשבו על זה רגע: כמה מאיתנו מרגישים, ביומיום המקצועי שלהם, סוג של "עבודת פרך"?

אני לא מדבר על עבודה קשה (עבודה קשה היא דבר מבורך ומספק). אני מדבר על התחושה הזו של 'בניית פירמידות' עבור מישהו אחר, כשאתם בכלל מרגישים שהלב שלכם נמצא במקום אחר. התחושה של "לשעבד" את הכישרונות הייחודיים שלכם לתפקיד שלא הולם את היכולות שלכם, או למקום עבודה שבו אתם מרגישים שקופים, כמו עוד לבנה בחומה.

לפני חודשיים הגיעה אלינו איילת, אישה מרשימה, חדה, עם ניסיון של שנים בניהול אדמיניסטרטיבי בכיר. אבל כשישבנו לשיחה, היא נראתה כבויה. "אני מרגישה שאני בתוך מצרים פרטית משלי," היא אמרה בציניות דקה. "אני מצוינת במה שאני עושה, אבל אני מרגישה שכל בוקר אני נכנסת למנהרה חשוכה. אין לי חירות ליצור, אין לי חירות להביא את עצמי לידי ביטוי. אני פשוט מבצעת."

ה"מצרים" של איילת לא הייתה המעסיק שלה. המעסיק שלה היה דווקא בסדר גמור. ה"מצרים" הייתה התפיסה שלה לגבי מה היא "חייבת" לעשות. היא הייתה משועבדת למקצוע שהיא בחרה בגיל 22, רק כי הוא היה בטוח ונוח.

בתהליך האבחון גילינו שאיילת "מנהיגה מלידה" עם תשוקה אדירה לעולם הגישור והטיפול הקבוצתי. היכולת שלה לסדר לוחות זמנים הייתה רק 'קצה הקרחון' של יכולת הרבה יותר עמוקה – לסייע לאנשים בפתרון קונפליקטים.

כמו בסיפור יציאת מצרים, הצעד הראשון לחירות הוא האומץ להכיר בזה שטוב לכם יותר בחוץ.  השלב השני הוא הידיעה שיש דרך.

היום, איילת כבר לא 'בונה פירמידות' לאחרים. היא נמצאת בעיצומו של שינוי מקצועי מרגש לכיוון של ניהול הדרכה וגישור ארגוני. היא עדיין עובדת קשה, אולי אפילו יותר מקודם, אבל זו עבודה של בני חורין. עבודה שיש בה יצירה, משמעות ובעיקר – את "איילת" האמיתית.

הנה ארבע קושיות שכדאי לכם לשאול את עצמכם בחג:

1. מה נשתנה? האם העבודה שלכם היום עדיין מרגשת אתכם כמו ביום הראשון, או שהיא הפכה להרגל שחוק?
2. עבדים היינו? האם אתם עובדים מתוך פחד (מה יגידו, איך נסתדר כלכלית) או מתוך בחירה חופשית?
3. מי החכם? האם אתם משתמשים בבינה (האנושית שלכם, וכן – גם המלאכותית) כדי לקדם את עצמכם, או שאתם נותנים לטכנולוגיה להשאיר אתכם מאחור?
4. והיא שעמדה? מהי החוזקה האחת שלכם שעומדת לכם בכל צומת דרכים בחיים, ואיך אתם יכולים למנף אותה לעבר חירות תעסוקתית?

פסח הוא חג של התחדשות. הטבע מתעורר, הכל פורח, וזו הזדמנות פז להוציא גם את הקריירה שלכם מעבדות לחירות.

אתם לא חייבים לעשות את זה לבד. לפעמים צריך "מורה דרך" שיעזור לחצות את ים סוף של החששות ולמצוא את הארץ המובטחת – התפקיד המדויק לכם.

מאחלים לכם חג של בחירות נכונות וחירות אמיתית.